Menu
If I wouldn’t be who I am,
If I hadn’t experienced so many challenges in life,
If I hadn’t left my creative fingerprints on so many projects, companies, and people,
My form of art would have never come to be.
And now, I allow the seeds of my hidden passion to sprout.
Throughout my life experiences and journeys,
I have collected scenes, frames, textures and compositions without knowing why and what for.
And then, out of no where, the world seemed to stop.
And it has all become clear to me.
I am not a photographer. For me, the camera is only a tool. I am not a painter.
However, the collection of textures and compositions of industrial materials are my canvas.
They have beckoned me to expose them artistically to the world.
I have always felt that I have the talent to understand what I see, and notice what is relevant and meaningful virtually.
Suddenly, I have discovered the obvious option to represent my art,
To be.
To allow all those scenes that are visible,
And those that are hidden,
To appear, seemingly, to be born.
To sprout.
I feel lucky that today’s technology allows me to express my passion.
רָחֵל פּוֹרְטְמָן מָנוֹר – MagicRach – Digital Art
אִם לֹא הָיִיתִי מִי שֶׁאֲנִי, אִם לֹא הָיִיתִי עוֹבֶרֶת אֶת טַלְטֵלוֹת חַיֵּי הַכּוֹאֲבוֹת, אִם לֹא הָיִיתִי מַשְׁאִירָה אֶת חוֹתְמֵי בִּיצִירָתִיּוּת עַל כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים, אִרְגּוּנִים, פְּרוֹיֶקְטִים מִבְנִים וְתַהֲלִיכִים.
מִשָּׁם… מִכָּל כָּךְ הַרְבֵּה מַשְׁמָעוּת וַעֲשִׂיָּה, נוֹתַר לִי רַק לְאַפְשֵׁר לְזַרְעֵי הַתְּשׁוּקָה הַחֲבוּיִים בִּי לְנַבּוּט.
כךְ שָׁנִים אֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת בָּעוֹלָם מְלַקֶּטֶת מַרְאוֹת, FRAMES, טֶקְסְטוּרוֹת וְקוֹמְפּוֹזִיצְיוֹת בְּלִי טִיפַּת מֻשָּׂג לָמָּה? וְלֵמָה?
וְאָז פִּתְאוֹם הָעוֹלָם נֶעֱצַר… וְהַכֹּל מִתְבַּהֵר
אֲנִי לֹא צַלֶּמֶת (הַמַּצְלֵמָה רַק כְּלֵי עֵזֶר) ולֹא צַיֶּרֶת אֲבָל אֹסֶף הַקּוֹמְפּוֹזִיצְיוֹת הַטֶּקְסְטוּרוֹת שֶׁל כָּל ה הַחוֹמרִים קוֹרְאִים לִי מְחַפְּשִׂים אֶת הַדֶּרֶךְ לָצֵאת לְעוֹלָם.
תָּמִיד “סָבַלְתִּי” מִכִּישְׁרוֹן לִרְאוֹת, מָה אֲנִי רוֹאֶה, לְהַבְחִין, מָה רֵלֵוַאנְטִי וּלְאַפְיֵין חָזוּתִית הִתְנַהֲגוּיוֹת וּמַשְׁמָעוּיוֹת.
פִּתְאוֹם הִתְגַּלְּתָה לִי הָאוֹפְּצִיָּה הֲכִי טְרָוְיָאלִית פָּשׁוּט לְהַצִּיג, לִהְיוֹת.
לָתֵת לְאוֹתָם מַרְאוֹת נִגְלוֹת וְנִסְתָּרוֹת בּוֹ זְמַנִּית לְהוֹפִיעַ לִרְקֹום עוֹר וְגִידִים לִכְאוֹרָה וּלְהִוָּלֵד.
הַזֶּרַע נִבָּט
הֶחֳומָרִים כְּבָר אֲסוּפִים רַק לְעַבֵּד אוֹתָם וּלְהוֹצִיא לָאוֹר. אֵיזֶה מַזָּל שֶׁהַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה מְאַפְשֶׁרֶת.
הַתָּכְנוֹת הַמִּתְקַדְּמוֹת מְאַתְגְּרוֹת כְּכָל שֶׁיִּהְיוּ מְאַפְשְׁרוֹת לְבָאֵר אֶת הֲלֹא מוּבָן וְאֶת הֲלֹא יָדוּעַ בְּתוֹךְ הַ “מוֹכר וְהַיָּדוּעַ”, ו.. הַתּוֹצָאוֹת פָּשׁוּט לְהִתְאַהֵב.
הַתְּשׁוּקָה לְחֹמֶר בִּיצִירוֹת מְאַפְשֵׁר לְהַצִּיג מַרְאֶה מַרְהִיב, צָנוּעַ וְלֹא מִתְיַימֵּר שֶׁל עִיבּוּדִים דִּיגִיטָלִיִּים. כָּל הֶחֳומָרִים הַמְּשַׁעְמְמִים לִכְאוֹרָה, הַיּוֹם יוֹמַיִים ש “עוֹשִׂים לִי אֶת זֶה” מְרַגְּשִׁים אוֹתִי, מְצִיפִים בְּנוֹכְחוּתָם.
הַנְּטִיָּה הָאֱנוֹשִׁית שֶׁל כֻּולָּנוּ הוּא לִבְרֹא אֶת הַסִּפּוּר בּוֹ אֲנַחְנוּ חַיִּים לִרְאוֹת אֶת הַחֵלֶק הַמְּאַפְשֵׁר לָנוּ לְהַמְשִׁיךְ, בְּמַקְבִּיל לְהַסְתִּיר ו/אוֹ לְטַשְׁטֵשׁ אֶת הַחֲלָקִים הָאֲחֵרִים.
וַאֲנִי.. מָה אִתִּי? אֵיפֹה זֶה פּוֹגֵשׁ אוֹתִי? פּוֹגֵשׁ אוֹתִי בְּטִשְׁטוּשׁ מִצַּד אֶחָד וּבְהַדְגָּשָׁה הַצִּבְעוֹנִית מִצַּד שֵׁנִי, הֲרֵי מָה שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת זֶה כִּי שִׁתְּפוּ אוֹתִי אוֹ שֶׁשָּׁאַלְתִּי וְקִבַּלְתִּי תְּשׁוּבָה. אָז אֲנִי בּוֹחֶרֶת פָּשׁוּט לְהִמָּנַע, לֹא לָדַעַת לֹא לִשְׁאֹל לִרְאוֹת לְהַכִּיר וּלְהִתְרַגֵּשׁ מִבִּפְנִים מֵהַתְּשׁוּקָה שֶׁלִּי לִבְרֹא אֶת הַמָּקוֹם ל “יֵשׁ” ל “קַיָּם” לְמוּבָן מֵאֵלָיו.
